גרייס וזואי
מאת: תמי שיינקר
- אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום.
- הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).
[גרייס בחניכה לזואי- מצטרפת חדשה לכת שהיא נמצאת בה, מה שהיא לא יודעת זה שזואי נשלחה כדי לנסות להוציא אותה משם]
גרייס: רוב האנושות לא זוכה להכיר את כל השפע הזה.
זואי: כן (חלש)
גרייס: השאלה אם את רואה את עצמך מסוגלת להתנתק מכל המקומות הנמוכים שהיית בהם עד עכשיו, ולהיות כלי, כלי ריק ונקי כלי לכל המתנות שיש לנו
זואי: כן, אין לי, אין לי כל כך ברירה...
גרייס: אז כשתחליטי שאת רוצה, נתחיל לדבר (קמה ללכת)
זואי:כן, כן אני רוצה!
גרייס: (מחקה אותה) 'כן, כן אני רוצה', את יודעת מה, אולי נתחיל להבין מהו בכלל רצון אצלך, כי את נראית כמו מטוטלת, נעה מצד לצד בהתאם לרצון רגעי ושפל
זואי: (מתגברת על העלבון) אז מה אני יכולה לעשות עם זה?
גרייס: אצלנו יש רצון אחד, והוא הכי חד ובהיר שיש, אבל עכשיו נתחיל מהתחלה, מהם הרצונות שלך? תני לי לנשום אותך קצת.
זואי: רצונות? יש לי הרבה, אני הכי רוצה אה... זה לאו דווקא לפי הסדר, אני גם רוצה בית, וגם להיות מוזיקאית, אני גם רוצה.. אני הכי רוצה לתרום, אולי יום אחד זה יקרה, לתרום ממני לאחרים, את מבינה?
גרייס: חמודה, (נותנת לה סטירה) ועכשיו מה את רוצה?
זואי: אח, אח, מה, למה עשית לי את זה?
גרייס: עכשיו את תרצי לדעת לא להרגיש כאב, וזה האור הראשון שתתחברי אליו היום. זה הבסיס להכל. כשלא פוחדים מהכאב אפשר להחיל לחיות באמת. לעבוד. הפחד מכאב מעכב אותנו מלראות את האמת כמו שהיא. מעכב אותנו מלפעול. (מביאה לה קרח ושמה לה על הלחי בחמימות) הבנו?
זואי: הבנו. (מחזיקה את הקרח ומעסה את המקום)
גרייס: (תוך שמסדרת את הדברים וקמה ללכת) יופי. תתלווי אליי מעכשיו
זואי: (בלחישה-) ומה את רצית?
גרייס: מה?
זואי: מה את רצית, לך לא היו רצונות ו.. חלומות לפני שנכנסת לכאן?
גרייס: הבנתי. איזה כאב רגשי הכי מחליש אותי היום? מעכב אותי? הכי גורם לי-
זואי: (קוטעת אותה) רק תגידי לי, טוב, מה רצית פעם, לפני שנכנסת לכאן? כמה שנים את נמצאת כאן?
גרייס: (רוצה לכעוס על החוצפה ואז נמלכת בדעתה) ארבע שנים.
זואי: ואת מאושרת היום?
גרייס: יופי, מצוין, מהרגש שאת נמצאת בו נוכל להתקדם, אז בואי אחריי-
זואי: (שוב קוטעת אותה) רק תגידי לי ואז נמשיך, עכשיו את מאושרת?
גרייס: את משעשעת, ילדה ,לכן אני אענה לך- אני לא מאושרת וגם לא לא, אושר זה לרכיכות ופחדנים, ויש לך מזל שאת חדשה. טוב. עכשיו אנחנו ממשיכות.
זואי: מה, נו, כי אם לא הייתי חדשה, אז מה? (מתחילה ללכת איתה)
גרייס: כי בדרג מתקדם על שאלה כזאת היית צריכה בערב לרקוד עם כחול לפחות שלוש דקות
זואי: כחול זה האחראי?!
גרייס: כחול זה צבע. אין אצלכם כחול? הים צהוב?! ואם שאלת על אושר, אז תדעי שאין לי ברירה, אני צריכה להישאר פה.
זואי: (מסתכלת עליה בפחד וחמלה ואז מחקה אותה-).'אז כשתחליטי שאת רוצה נתחיל לדבר'
גרייס: סליחה?!
זואי: (בבת אחת משנה צורת דיבור וטון לוחשת לה וממהרת אותה בסמכותיות) הזמן שלנו קצר, גרייס, והגעתי במיוחד בשבילך.
גרייס: מה?
זואי: אני זואי לבוי, ודיאנה שלחה אותי לכאן (מושיטה לה מכתב)
גרייס: (המומה לוקחת אותו ממנה. בלחישה מרוגשת-) דיאנה?!
