כפית של טוב
מאת: שירה דותן
- אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום.
- הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).
[מעיין ודבורה- שותפות לדירה. דבורה אחרי יום רע מעיין חוזרת מהעבודה. ורדה- הפסיכולוגית של מעיין]
מעיין : (נכנסת עייפה אבל במצב רוח סביר מניחה את התיקים על הספה) היי מה קורה?
דבורה: (בסינר עם כפפות וסקוץ' ביד) תקשיבי לי טוב טוב גברת! אם את עוד פעם אחת, פעם אחת שמה לי כפית בשרית בנס קפה ותוקעת אותה בעציץ כאילו לא קרה כלום את לא נכנסת יותר הביתה
מעיין: ואו שלום גם לך (צוחקת) יפה לך הסינר (מוזגת לה מים)
דבורה: הפ הפ הפ!! לא לגעת בכיור אני שוטפת
מעיין: רק לקחתי כוס (מראה לה)
דבורה: (מחזיקה לה בידית) תעזבי. תעזבי.
מעיין: (עוזבת)
דבורה: תודה רבה
מעיין: אז במה אני אשתה?
דבורה: חד פעמי
מעיין: אבל אין לנו חד פעמי
דבורה: אז תיגמלי מהקיימות שלך ותתחילי לקנות. אה אגב זרקתי את הערימת קליפות בחוץ
מעיין: איזה ערמ… את הקומפוסט? זרקת את הקומפוסט?
דבורה: כן די היה לזה ריח של פח זבל
מעיין: ואי דבורה… (נאנחת הפעם היא נשברת) אבל למה… למה לזרוק…(נשכבת על הספה מתוסכלת ומיואשת)
דבורה: (רוחצת כלים במרץ ומידי פעם מגניבה לה מבט, היא כועסת בכאילו ולא נעים לה כי היא לא באמת התכוונה לבאס אותה)
מעיין: (נאנחת בקול)
דבורה: אז איך היה לך היום?
מעיין: בסדר… סבבה… כיתה ד' זה גיל מעצבן
דבורה: אבל אמרת את זה כבר שנה שעברה
מעיין: כן נכון אוף אני שוכחת, כל שנה אותה טעות. אין אני מתאימה רק לכיתות ז' מעלה. תזכירי לי את זה
דבורה: אני מזכירה לך את זה כל שנה לפני שאת סוגרת
מעיין: אוף… (מתהפכת בספה) נכון.
דבורה: תספרי לי משהו שמח שהיה לך
מעיין: אמ…. (חושבת הרבה זמן נזכרת ונשכבת על הגב מחוייכת) פיטרתי את ורדה.
דבורה: את עשית מה?! (שומטת את הכלים ברעש)
מעיין: (מסדרת את עצמה מרוצה עוד יותר מהתגובה שלה) פיטרתי אותה
דבורה: ואי מעיין את חושבת שהעולם הזה גן שעשועים זה לא עובד ככה (באה אליה ומסמנת לה לקפל את הרגליים ואז חובטת עם המגבת על המושב באיקסים תוך כדי שאומרת-) זה לא. עובד. ככה !
מעיין: ואו. (צינית) זה כמעט כאב
דבורה: (מתיישבת באפיסת כוחות)
מעיין: את רוצה קפה דבורה?
דבורה: כן (בייאוש מוחלט) אני אשמח
מעיין: (קמה לעשות) קר או חם?
דבורה: מה שאת רוצה
מעיין: (צוחקת) מה בא לך אבל? קר או חם?
דבורה: חם?
מעיין: טוב (מוציאה לה קרח ולדבורה מרתיחה מים) ואיך היה היום שלך?
דבורה: (נאנחת) האאיי… עדיף שלא נדבר עליי
מעיין: אנחנו תמיד לא מדברות עלייך
דבורה: אל תעשי לי עכשיו ורדה
מעיין: (צוחקת) בסדר
דבורה: "בסדר" (מחקה אותה)
מעיין: (צוחקת)
דבורה: מה כל כך מצחיק אותך כל הזמן גברת אמסלם? אה? מה מצחיק?
מעיין: (צוחקת) את
דבורה: אני מצחיקה אותך? עד שהכרנו לא אמרו לי בחיים שאני מצחיקה מאז שאני פה אני כל היום מושא לצחוק!
מעיין: כי את מצחיקה דבורה
דבורה: שמחה להיות לך שעשוע (ביאוש אדיש)
מעיין: אוישש (לעצמה)
דבורה: מה קרה? (אדיש) מה קרה?!! (קופצת מהספה כי הבינה מה קרה)
מעיין: כלום
דבורה: אל תגידי לי כלום! (מזיזה אותה ומתכופפת לכיור ומניפה כפית) מה עשית איתה? (מתקדמת לעברה באיום)
מעיין: (הולכת אחורה בפחד אבל צוחקת) כלום שום דבר
דבורה: אל תגידי לי שום דבר (מבט חוקר) זאת כפית אדומה! א ד ו מ ה ! ולך יש קפה ביד עם מה בדיוק ערבבת אותו?!
מעיין: עם…
דבורה: תצאי החוצה עכשיו!
מעיין: מה דבורה (צוחקת ומושיטה לה את הקפה שלה) זה שלך
דוברה: את חושבת שאני צוחקת איתך. מחר את מחוץ לבית גברת! אין לך לאן לחזור (לוקחת לה את המפתח מהתיק מראה לה ונכנסת לחדר)
מעיין: דבורה (צוחקת. שותה. צוחקת שוב ומסתכלת לכיוון החדר שלה) משוגעת
דבורה: (פותחת שוב את הדלת בקול מתקדמת בצעדים רעשניים וחוטפת לה את הקפה מהיד) ותביאי את הקפה הטרף שלי!!
מעיין: מה זה שלי אבל…. (צוחקת שוב ובהלם) אין אני גרה עם משוגעת
