דגים
מאת: רחל לאה גשטטנר
- אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום.
- הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).
[עדינה ואסתר חברות לכיתה]
עדינה: [לוחשת] פסט! אסתר!
אסתר: [גם כן לוחשת] מה?
עדינה: שמעת מה קרה אתמול?
אסתר: מה?
עדינה: נכון האקווריום הענקי של המנהלת? זה שהיא כל הזמן מדברת עליו? הוא נפל עליה!
אסתר: מה?
עדינה: מתחשק לך להפסיק עם המה הזה?
אסתר: סליחה, סליחה. אבל מה קרה לדגים?
עדינה: הדגים? מה קרה למנהלת, יותר נכון.
אסתר: אה, כן.
עדינה: אני חושבת שהיא נפגעה די קשה. היא בבית רפואה עכשיו.
אסתר: איך את בכלל יודעת את כל זה?
עדינה: לאחת מהעובדות של אמא שלי יש אחות שהיא שכנה של המנהלת. היא שמעה הכל מאחיינית של המנהלת, שבאה לישון אצלה.
אסתר: אה. מגניב. אז מה קרה לדגים?
עדינה: מאיפה לי? למה בכלל כל כך אכפת לך מהדגים?
אסתר: אוי מסכנים! תחשבי על מה היה קורה לך אם מישהו היה מפיל את כל העולם שלך לתחתית של יקום גדול, זר ומוזר. את היית שוכבת שם, חסרת יכולת לנשום, מפרפרת בין חיים למוות, רואה דברים שקורים ביקום החדש שלך בלי יכולת לקרוא לעזרה, לא בטו-
עדינה: שקט! המורה מגיעה! [לאחר שהמורה עוברת, עדינה מתכופפת אל אסתר]
עדינה: אמרתי לך פעם שאני ממש שמחה שאנחנו חברות?
אסתר: מה? למה?
עדינה: לא יודעת. את משעשעת.
