אלצהיימר
מאת: תמי שיינקר
- אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום.
- הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).
נעמי, אישה בת 67 קיבלה אבחנה שהיא סובלת מאלצהיימר בשלבים ההתחלתיים.
נעמי: אז מה? לכתוב את הנוסח של המצבה שלי? אולי אני אכנס כבר מעכשיו מתחת איזו מצבה, אולי... אין לי לאן לברוח. לברוח... אולי בעתיד זה יקרה לי הרבה. מיכאל יחפש אותי, כשהוא לא ימצא חני וסימה יבואו לעזור לו, אם גם הן לא ימצאו כולם יתגייסו לחפש אותי, ואז בסוף מישהו, נגיד יעלי תמצא אותי מסתובבת רטובה, רועדת מקור ומבלבול, תיתן לי יד ותוביל אותי. כמו שאני הובלתי אותה בגיל שלוש, אולי זה יהיה הרגע שיחליטו כולם, טוב אולי חוץ ממאיר, שאין מנוס מעובדת זרה.
שמישהו יבוא לקחת אותי עכשיו, שיחזיר אותי, בבקשה, שיחזיר אותי למקום האמיתי שלי.
איך אני אראה? אולי עם מבט בוהה כמו של רננה מהגפן, מבט שאת תמיד יודעת שהוא לא קשור אלייך, אולי צורחת צרחות כמו יעקב מהברוש, לפני שהוא נפטר? אולי עם רוק נוזל מהפה, פה פתוח כזה. זה לא מישהו אחר, זו אני! לי יש אלצהיימר! זה ממש יעזור לי עכשיו להיות צינית..
אולי אני אתייחס לזה כאילו שהודיעו לי על מחלה סופנית, או, זה רעיון, הודיעו לי על מחלה סופנית שגומרת אותי עוד חודש וחצי.
אבל לא רוצה מחלה סופנית! לא רוצה להתנחם בזה! לא רוצה! לא רוצה! (פונה לשמיים) הייתם צריכים לשאול אותי רשות לפני שעושים דבר כזה. זו טעות, אני לא מהאנשים האלה, זו טעות, אני נעמי.
אני אצעק ואבכה וזה יבוא בסוף, אחר כך אני אהיה הדוגמא לנעמי, ההיא מהסתוונית, עם המבט הבוהה והצעקות והרוק. זהו, מפלצת אכזרית עם שיניים מחודדות דוהרת אלי, היא מגיעה ולי אין מקום לברוח. יש לי אלצהיימר.
