סיגריות

מאת: שירה דותן

• אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום. 
• הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).

(בגבול של בין השפיות לשיגעון, בין מציאות לדמיון שוכבת מרגלית על ספת הטיפול)

ורדה: אז בואי תסבירי לי. לאט ומההתחלה. מה היה אתמול בערב. מה גורם לנו להיפגש עכשיו במקום בעוד יומיים.

מרגלית: (עוצמת עיניים) התריס שלי ירד לחצי התורן. השמיכה עשתה רעש של גלים וצמרמורת עברה בי בגב

ורדה: תנסי... תנסי להמשיך..

מרגלית: (רועדת)

ורדה: בואי נחזור אחורה יד ביד. אני איתך. את רואה אותי?

מרגלית: כן

ורדה: את רואה את החדר שלך?

מרגלית: (נושמת עמוק ומתרכזת בעיניים עצומות) עכשיו כן

ורדה: יופי. אני איתך. אני לא עוזבת. עכשיו תגידי לי מה את רואה

מרגלית: מנוחה. אין רעש מבחוץ. רק צרחות של הנפש. אפשר לדומם מנוע ולהקשיב. לקולות האלה שרצים בי, שסוערים בי, שצווחים בי שמכלים את הכל. חלל שלם נוצר. הם אוכלים אותי לאט אבל בטוח. לאט אבל שורף. לאט אבל גוסס. לאט אבל גומר.

 ורדה: (בלחישה) יופי. אני כאן. תמשיכי...
מרגלית: אין אותי. כבר מזמן. אין כוחות ואין עולם. (נשכבת ומדגימה תוך כדי דיבור) שאיפה של עשן סמיך וטוב נשיפה לחלל החדר. שאיפה עמוקה יותר, צמצום העיניים. נשיפה, איטית, זכה, מרוקנת מכלום. אפס. היד שלי עולה גבוהה לאט ל א ט , כמו הילוך איטי בשידור חוזר של תחרות ריקוד סרט. כן. עד כדי כך אמנותי. עד כדי כך עוצר נשימה. ואז פעימה, שתיים, שלוש. היד נשמטת בקול חבטה על הקרש של המיטה נוגעת לא נוגעת ברצפה. כאב חד בזרוע אבל עוד מעט לא נרגיש. הסיגריה מתעופפת למרכז החדר וצונחת כמו גחלילית יפהיפיה שאיבדה כנף, על ערימת בגדים, בדים או מה שזה לא יהיה. התרווחות .רגע מזוקק של אושר. של סיפוק. של לקיחת המציאות לידיים. רגע של שניה לפני. כשיודעים שזהו, פה זה נגמר. בשם ה' פה זה נגמר.
האש מלחשת רוחשת. אני עוצמת עיניים כדי להתרכז בקולות הפצפוץ, התכווצות של פלסטיק, ריח של כותנה שרופה ואז פלסטיק שרוף - כנראה בגד הים האדום עם הפרחים, הפוליאסטרי.נושמת חזק את העשן סופרת עד שבע ופותחת את העיניים. 

1 2 3 4 5 6 7 כתום! ירוק! וכחול מהפנט וחם. חם. כל כך חם. בלב ובגרון. אני מסתכלת על התקרה ורואה את הכתמים הלבנים הבודדים שנשארו. כמו עננים קטנטנים שהולכים ונעלמים. 

"יש טוב. תנסי להאחז בו" (מחקה את ורדה). כשהנפש נשרפת העננים נעלמים מהר ממה שמדמיינים!  להבה אמיצה עולה אל על ומלטפת את התקרה ברכות אחריה מגיעות חצופות נוספות. (צוחקת באושר)

עד שלא נשאר חלל. לא נשאר חלל! צעקות שגעון בחדר. לית אתר פנוי מיניה!! לית אתר פנוי מיניה!! לית את- (קורסת)

ורדה: מרגלית מרגלית (מחייגת) צוות חירום לחדר 202 . מרגלית אני פה את שומעת אותי?

👍 אני רוצה לעשות שימוש בטקסט/בחלקו, קחו אותי לתשלום!