פילוסופיות של סוף
מאת: תמי שיינקר
- אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום.
- הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).
עדי ובתי חברות, עדי חווה תקופה קשה וכעת בתי הגיעה אליה, היא הולכת לספר לה שהיא הולכת להתאבד.
עדי: את יודעת, בתי, את תמימה.
בתי: (בחיוך קל) מה הפעם?
עדי: וואי, אני לא מסוגלת עם החיוך המטו...השאנן הזה, את פשוט תמימה, ותראי אולי זו יכולת להתכחש למציאויות, אני חסרה את היכולת הזו, וטוב, אחרת הייתי כמו בהמה מטופשת לועסת עשב באחו ואומרת מו מו כל היום.
בתי- (לא מגיבה)
עדי: אוי לא התכוונתי, זה היה משל גרוע. את יודעת מה אין ענין באמת להתעסק בזה כל כך הרבה, הכל שטויות.
בתי: עדי את מחשידה אותי, הכל שטויות? -- במה כן יש לך ענין להתעסק עכשיו?
עדי: קרה לך פעם שהרגשת הקלה מאד גדולה?
בתי: מה?
עדי: אני חושבת שאדם, מחובתו להיות אקטיבי ולפעול, לא להישאר ברמת השאיפות העלובה של המון העם, לפעול לממש את תודעתו , הגיונה ורצונותיה במעשים אמיצים.
בתי: תרביצי אחר כך פילוסופיה, אבל מה תכלס את מתכוונת?
עדי: (בהתלהבות) מי שנשטף כמו דג מת עם הזרם העכור הזה, המהות העליונה שלו וגם השכבות הנמוכות יותר לא מתקיימות, להתנהל מתוך תודעה צלולה זה צו הכרחי, וברג...
בתי: (קוטעת אותה) די, צו הכרחי, הכרחי לי לדעת למה את מתכוונת, ותגידי כבר.
עדי: את לא נותנת לי להסביר לך את המהות של העניין, את לא מבינה.
בתי: עדידוש אני רוצה באמת להבין אותך, אז קודם תדברי איך שמתאים לפשוטת העם כמוני, אחר כך את כל הדיבורים היפים האלו.
עדי: להבין את רוצה, להבין, אבל כל השעות שאני ננשכת מכאב את מבינה? כל הלילות שאני לא מצליחה לנשום ואין לי לאן להמלט, את מבינה? בבקרים שלקום מהמיטה זה כמו להילחם בצבתות של פלדה, את מבינה? להבין את רוצה לכן את גם לא תביני את מה שאני רוצה לומר לך. [בתי שמה יד על עדי. עדי נשארת בתוך עצמה ולא מתמסרת. אחרי חצי דקה של שקט-]
עדי: החלטתי לסיים, וזהו. --
בתי: מה, מ..מ.. למה את מתכוונת?
עדי: היום אני מסיימת, וזהו, סוף סוף.
בתי: את לא עושה את זה. ----
עדי: את צפויה בצורה מזעזעת, תהיי איתי בייביסיטר כל הזמן לשמור עלי, על החברה האובדנית שלך, שלא מבינה בעצמה מה נכון. ביי עדי.
