הזיות

מאת: רחל לאה גשטטנר

• אין לעשות שימוש אישי/לימודי/מסחרי או כל שימוש אחר בטקסט או בחלקו ללא תשלום. 
• הקבלה מהווה אישור לשימוש חד"פ בתאריך המצוין בקבלה בלבד. כל שימוש שייעשה שלא לפי התקנון יגרור קנס כספי (ללא אפשרות לטענה משפטית).

[דיאלוג- לאחר תקופה ארוכה שבה הייתה מורדמת בבי"ח שחר נפתחת בפני אחותה, אופק, שגידלה אותה ומספרת לה על החלומות שחלמה כשלא הייתה בהכרה]

שחר: אנחנו היינו ביער, ואת רצית להרוג אותי.

אופק: שחר, את יודעת שאני בחיים לא-

שחר: [ממשיכה כאילו לא שמעה את אחותה] אני שכבתי על האדמה, ובכיתי, וצרחתי, ואת לא הקשבת. אני עמדתי למות ולא היה אכפת לך.

אופק: זה נורא, לא היה לי מושג ש-

שחר: ואני לא הבנתי למה רצית לעשות את זה, רואה? אני ידעתי מי את, את ידעת מי אני, ועדיין רצית להרוג אותי. [אופק לא יודעת מה לומר]

שחר: ואז מסוקים הגיעו, וחשבתי שהם באים להרוג אותי. חשבתי שאלו החברים שלך שבאים להרוג אותי.

אופק: אבל עכשיו את בסדר, הכל בסדר, נכון? זה לא אמיתי. זה מעולם לא היה אמיתי.

שחר: ואת יודעת מה החלק הכי גרוע? חשבתי על כל הדברים שסיפרת לי עליהם. על אלוקים. על איך שאלוקים חושב על כל אדם, איך שאכפת לו מכולם, איך שאכפת לו ממני. וניסיתי להבין איך הוא היה יכול לתת לדבר כזה לקרות. למה לא היה אכפת לו. ואת צחקת. וניסיתי להבין מה עשיתי שגרם לך לעשות את זה. למה לאלוקים שסיפרת לי עליו לא אכפת.

אופק: שחר, זה לא-

שחר: לא, לא! פשוט תקשיבי. את יודעת מה עזר לי לצאת מזה? את יודעת מה גרם לי להתעורר?

אופק: לא.

שחר: זכרתי שסיפרת לי שכל דבר קורה מסיבה מסוימת. שכשה' מציב מכשול בפני בן אדם, הוא גם נותן לו את היכולת להתמודד עם המכשול הזה. אז חשבתי לעצמי איזה בזבוז זה יהיה אם אני אמות. חשבתי כמה טיפשי יהיה למות לפני שאספיק לעשות את כל הדברים שרציתי לעשות. חשבתי על כמה טיפשי זה יהיה למות ממשהו שיש לי את היכולת לנצח. והתעוררתי. ואני פשוט ממש שמחה שזה לא היה אמיתי. אני ממש שמחה שאת כאן.

אופק: שחר, אני- אין לך מושג כמה אני-[אופק לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה מחדש.] פשוט ממש התגעגעתי אלייך, זה הכל.

שחר: [מחייכת ולוחשת] גם אני.

אופק: מה?

שחר: לא, לא משנה.

שחר: לילה טוב.

אופק: לילה טוב

👍 אני רוצה לעשות שימוש בטקסט/בחלקו, קחו אותי לתשלום!